האם בסוכרת נעורים אפשר להרוג שתי ציפורים במכה אחת?
האתגר באיזון הסוכרת הוא עצום. יש את ההתאמה התזונה, האינסולין ויש טיפול במצבי קיצון כמו היפרגליקמיה וגם היפרגליקמיה.
לפעמים עולה הרעיון “המדהים”(לכאורה) והיצירתי לפתור שתי בעיות באמצעות כלי אחד. מה בעצם הכוונה? שבמקום להשתמש בכלי המתאים למשימה אז מקצרים תהליכים ומנסים להשתמש בכלי פחות מתאים כדי לבצע שתי משימות. הנה דוגמה לשימושים כאלו ששמעתי עליהם:
המקרה הראשון:
לחסוך זריקה של אינסולין לארוחה שנאכלת לפני השינה ואז להשתמש באינסולין ארוך טווח. בעצם במצב כזה השתמשנו באינסולין ארוך טווח כדי לכסות את הארוחה וגם את עליית הסוכר בלילה.
הבעיה במקרה הראשון:
במצב כזה האינסולין ארוך הטווח לי יצליח לכסות את הארוחה שצריכה כיסוי עם אינסולין קצר טווח. בנוסף אינסולין ארוך הטווח יוזרק בעודף וישפיע רק לאחר הרבה שעות מה שיכול לגרום להיפו תוך כמה שעות טובות.
אגב, אפילו לא הספקתי לדבר האם שווה לאכול לפני השינה אבל זה כבר לפוסט אחר. נחזור לנושא ברשותכם.
במקרה השני:
זה סוכרתי שבוחר לא לעלות את הסוכר שלו בעת היפו כי השפעת אינסולין קצר הטווח שלו עומדת לפוג. במצב כזה הסוכר לכאורה צפוי לעלות בלי צורך לעלות את הסוכר על ידי אכילה מתאימה.
התוצאה של המקרה השני:
יתכן מאוד שיעברו שעה או שעתיים עד שאותו סוכרתי יצא מההיפו רק כי בחר שלא לעלות את הסוכר שלו בעת הצורך.
לכן, לנסות להשיג שתי מטרות עם כלי אחד או לחסוך בשימוש בכלי נחוץ בסוף יגרום להשלכות לא נעימות שיגבירו את חוסר האיזון. זה למה אם יש חוסר איזון רצוי לטפל בו בכלי המתאים למצב ולא לנסות להרוג שתי ציפורים במכה אחת.
כמובן, עדיף להיות כמה שיותר מאוזן ולהיכנס כמה שפחות למצבים בעייתים מראש. למשל אכילה לפני השינה היא פחות מומלצת ועדיף לאכול שיותר שעות טובות לפני השינה.