בלוג

נראה שההתקדמות הטכנלוגית יכולה לעשות רק טוב לאיזון הסוכרת. כיום גלוקומטרים שמודדים סוכר מהצבע, CGM שזה קיצור של Continuous Glucose Monitoring (מד סוכר רציף). שהם מכשירים מסוג Dexcom G6 או FreeStyle Libre ונוספים.

בנוסף קיימים משאבות אינסולין שניתן בהן להזריק כמויות קטנות מאוד של אינסולין. כאשר חלק מהמשאבות יכולות לקבל את נתוני הסוכר דרך ה-CGM וככה להתאים את האינסולין המוזרק לגוף. אם זה משהו מובנה בתוך המשאבה או סוג של “פריצה” מה שנקרא loop.

לכאורה נראה שכל השיפורים האילו מבחינה טכנולוגית שיש יותר ויותר משאבות ויותר חיישני סוכר רציפים ובטח החיבור ביניהם היוצר סוג של לבלב מלאכותי יגרום לשיפור ואיזון הסוכר. 

מה קרה בפועל? מסקר שנערך על ידי T1D Exchange Clinic Network שבוצע במעל 20 אלף סוכרתיים מסוג 1 נמצא כי:

• 17% מהצעירים (כמעט בטוח  בגיל 18 ומטה) הם בעלי A1C של פחות מ-7.5%
• 21% מהבוגרים הם בעלי A1C של פחות מ-7%

היו 2 סקרים כאלו: הסקר הראשון היה בין השנים 2010-2012 והשני היה בין השנים 2016-2018. יש עליה בשנים האילו מ-7% של שימוש במד סוכר רציף ל-30%. השימוש במשאבות עלה מ-57% ל-63%.

כמה תובנות לפני הפואנטה העיקרית:

• מי שהשתמש במד סוכר רציף אכן הוריד את ה-A1C ביחידה אחת שזה משמעותי.
• אין הבדל משמעותי בתוצאות ה-A1C בין משתמשי המשאבות לבין מי שמזריק אצל משתמשי מדי סדי הסוכר הרציפים.

מה המסקנה?

תוצאות איזון אפילו בסטנדרט הרופף של  ADA (איגוד הסוכרת האמריקאי) שזה A1C של 7 שאליו לא מגיעים כ- 80% מחולי סוכרת הנעורים. סוכר שהוא כפול מהסוכר הממוצע שיש לאדם בריא. וזה כי הפתרון  לא נמצא בטכנולוגיה. 

למה הפתרון לא מגיע מטכנולוגיה?

כי האתגר העיקרי הוא לדעת כמה יחידות אינסולין הגוף ידרוש מספר שעות מרגע זה כדי להישאר באופן יציב ברמות סוכר של אדם בריא. הרי אם נניח מזריקים אינסולין ואז אוכלים ארוחה על בסיס הערכות של ה-LOOP אז הסוכר יעלה נניח ל-150 mg/dl. למה הסוכר יעלה כי המטרה של הלוופ ( או מה שנקרא לבלבל מלאכותי) זה להשאיר את המטופל בטווח סוכר רחב מאוד כולל בערכים הגבוהים רק כדי למנוע סיכון קלוש להיפו. כמובן, 150 mg/dl זה במקרה הטוב כמו שרואים מתוצאות של ה-A1C בסקר שנערך. אני מאמין שאם הסקר היה נערך אתמול והיה שימוש גובר בטכנולוגיות כמו מד סוכר רציף ומשאבות וכמובן החיבור בין השתיים עדין התוצאות לא היו משתפרו אם בכלל. 

עכשיו נניח נגיע ל-180 mg/dl או אולי 230 mg/dl כי אם ה-A1C  הוא 7 אז השיא צריך להיות גבוה יותר ואז לוקח לסוכר 3 שעות כדי לרדת לנורמה של פחות מ-100 mg/dl. אבל מאוד קשה לדייק ולהוריד סוכר מרמות סוכר גבוהות לרמות סוכר תיקנות אז יתכן שאחרי 3 שעות הסוכר ירד מ-230 mg/dl ל -165mg/dl וככה אנחנו צריכים עוד 3 שעות כדי להתקרב לרמות סוכר של אדם בריא. 

זה למה הטכנולוגיה זה לא הפתרון לרכבת ההרים שכמעט כל סוכרתי חווה על בסיס יום יומי. הפתרון מגיע בתזונה דלה בפחמימות כפי שתיארתי את ההשפעה המדהימה שהיא משיגה בפוסט הבא האם ילדים עם סוכרת נעורים צריכים פחמימות? כאשר ה-A1C  הממוצע היה 5.6% במחקר שצוטט במאמר. איזון שאין שיטה או דרך אחרת להגיע אליו מלבד צמצמצום משמעותי של הפחמימות. כמובן, מלבד הצמצום בפחמימות צריך לדייק את שאר הדברים ולהתאים לסוכרתי סוג 1 שרוצה להגיע לרמות סוכר של אדם בריא.