האתגר לרדת במשקל קיים אצל כולם. בטח אצל מי שהוא סוכרתי סוג 2 או סוכרתי סוג 1. הציבור הרחב חושב שיש שני סיבות עיקריות שהאדם משמין.
הנה שתי סיבות שכולם מסכימים עליהן:
- תזונה עשירה בקלוריות. מה שזה אומר שהאדם אוכל יותר ממה שהוא מוציא. הטענה שמי שאוכל יותר ממה שהוא מוציא עם הזמן עולה במשקל.
- אורח חיים לא פעיל. כלומר לשבת כל היום ולא לעסוק בפעילות גופנית. כלומר אי הוצאה מספקת של קלוריות.
נכון שזה נשמע שאין מצב שהקונצנזוס מוטעה? ולכן הקונצנזוס של מאמני הכושר, יועצי התזונה, הדיאטניות והרופאים כולם משתפים פעולה כדי להמליץ לעשות יותר פעילות גופנית ולאכול פחות. השאלה אם זה בכלל עובד?
בואו נבחן כל טענה בנפרד:
אם נוריד קלוריות אז נרד במשקל. האם זה עובד ככה? אם נוריד מה שאנחנו אוכלים אכן לכאורה נרד במשקל. מה שאנשים לא לוקחים בחשבון שאנשים ירדו בצריכת האנרגיה לשם הפעילויות השונות.
מה הכוונה? שאם אדם אוכל 300 קלוריות פחות ממה שהוא מוציא אז לכאורה אם יתמיד בזה אז הוא ירד במשקל.
מה לא לוקחים בחשבון?
נניח אתה מנהל מפעל שמחייב אותך בשימוש ב-2000 חביות נפט ביום. יום אחד האספקה שהתחילה להגיע היא 1000 חביות נפט ביום. אז מה תעשה? תמשיך להפעיל את המפעל כרגיל? ברור שלא!
אתה תבחר מה נחוץ ומה ניתן להפסיק או לצמצם משמעותית ואולי אפילו תשתמש ב-900 חביות נפט ביום ו-100 חביות תאגור למקרה חירום.
ככה תצליח לספק את הצרכים הכי קריטים של המפעל כדי שהמפעל יצליח לשרוד ולא להיסגר בתקופה של משבר. כי אם לא תעשה זאת המפעל יכול להישאר בלי חשמל.
מה זה אומר להישאר בלי חשמל? שכל כמה דקות החשמל נופל ואז הרבה מוצרים יוצאים מקולקלים בתהליך הייצור. בנוסף חלק מהסחורה שנקנית על ידי המפעל יוצאת מקולקלת כי מוצרי המזון לא נשמרים בקירור.
ככה בטוח הבעלים של המפעל יפשוט רגל. אז יפטרו אותך תוך כדי זריקת התיק שלך מהדלת!
כדי שזה לא יקרה אתה כמנהל המפעל אולי תסגור חצי מקווי היצור אבל המפעל ימשיך להתקיים ולפרנס אותך וחלק מהעובדים ואת הבעלים.
ככה גם הגוף שלך, אם הגוף שלך מקבל פחות אנרגיה אז הוא ישרוד אבל כל דבר שהוא טיפה פחות נחוץ יצרוך פחות אנרגיה. זה מזכיר קצת פס ייצור אחרי שהמפעל מקבל 1000 חביות נפט במקום 2000 חביות נפט.
מה המסקנה?
צריכת הקלוריות של הגוף שלך יורדת כאשר אתה אוכל פחות.
מה זה אומר?
שהשימוש בקלוריות תלוי בצריכת הקלוריות! כלומר, הורדת באכילה של אוכל לא תשאיר ניצול קלוריות בצורה זהה אלא תצמצם את ניצול הקלוריות ולכן ניצול הקלוריות הוא לא משהו קבוע.
אם ניצול הקלוריות היה קבוע אז אדם שמצמצם צריכה של 300 קלוריות אז אחרי תקופה מסוימת הגוף שלו היה נעלם. זה לא אפשרי!
אותו דבר עם פעילות גופנית. אם אדם פעיל גופנית אז הגוף שלא ירצה לאכול יותר. אם הוא רק ישן כל היום אז אותו אדם בדיוק יוכל פחות!
כלומר, כמות הקלוריות שאדם אוכל תלויה בפעילות הגופנית שלו. בנוסף, גוף האדם יודע לוותר על פעילות פחות נחוצה כאשר הוא נאלץ לאכול פחות.
לכן, האמונה שאדם יכול לרדת במשקל על ידי עליה בפעילות גופנית או צמצום הקלוריות הוא די בלוף.
בטח ובטח שאדם סוכרתי לא יצליח לרדת במשקל ככה וגם אם יצליח לרדת קצת אז התוצאות יהיו מוגבלות מאוד כי הגוף יתאים את עצמו למצב החדש במהירות.
זה למה אין כיום מחקרים כלשהם שמראים ירידה בקלוריות שמצליחים להוריד ולשמור על המשקל.
ככה גם עם פעילות גופנית. הוספת פעילות גופנית לא מצליחה לאורך זמן להוריד ולשמור על הורדת המשקל.
הסוד נמצא במקום שונה לגמרי. בטח מישהו שהוא סוכרתי סוג 1 שצריך כלים שונים לגמרי כדי להוריד את המשקל ולשמור עליו.
