Hemoglobin A1C זה גלוקוז שנקשר המוגלובין (מרכיב של תאי הדם האדומים) כאשר תאי הדם האדומים נוצרים. בעקבות כך שתאי הדם האדומים שורדים כ-4 חודשים, אחוז מולקולות ההומוגלובין המכילות גלוקוז (Hemoglobin A1C) מספק אומדן של ממוצע הסוכר בדם.
יש לנו את הטבלה של ADDT שזה מחקר שהתרחש בין השנים 1983 עד 1993. המחקר בדק 1441 מתנדבים בגילאים 13 עד 39. המחקר התבצע ב-29 מרכזי בריאות בארה”ב וקנדה. המשתתפים היו בעלי סוכרת נעורים מעל לשנה אבל פחות מ-15 שנים בלי בעיות של סיבוכים בעיניים או בכליות.

משנת 2008 האגודה האמריקאית לסוכרת (ADA) שינתה את ההתאמה בין הגלוקוז בדם ל-A1C לפי ADAG שזה מחקר עם מספר משתתפים קטן יותר וממומן על ידי התעשייה. הנה מי שתמך במחקר:
“This work was supported by research grants from the American Diabetes Association and European Association for the Study of Diabetes. Financial sup- port was provided by Abbott Diabetes Care, Bayer Healthcare, GlaxoSmithKline, sanofi- aventis Netherlands, Merck, Lifescan, and Medtronic Minimed, and supplies and equipment were provided by Medtronic Minimed, Lifescan, and Hemocue.”

לכן הפער המובהק למטה בתוצאות הסוכר בדם יחסית ל-A1C בניסוי ADAG והן בגלל השימוש של ד”ר ברנשטיין בתוצאות המקוריות(רופא ידוע שמטפל בתזונה מאוד דלה בפחמימות) יכול להעיד על הדברים הבאים. אומנם אין ביכולתי להוכיח זאת מעבר לספק סביר. ההערכה היא שהשינוי בא להשלות את הסוכרתי שהציוד שהוא משתמש בו יותר אמין ממה שהוא באמת וגם שהמצב שלו יותר טוב ממה שהוא באמת.

(ד”ר ברנשטיין משתמש ב-DCCT המקורי)
לא משנה על איזו התאמת A1C לסוכר אתם מסתמכים עליה. עדין הפתרון הכי טוב זה להגיע לרמות סוכר של אדם בריא.